למדתי פרשת יתרו ושם הרמבן מסביר שכל ענין "מבית עבדים" בדברה אנכי השם בשביל להמחיש את « כי לי בני ישראל עבדים », וכמאמרם ז"ל עבדי הם ולא עבדי עבדים.
וידוע דברי ריה"ל: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד השם לבד הוא חופשי"
הגרי"ס (אור ישראל אגרת י"ז) כותב דברים נפלאים בענין עבודת השם וז"ל :
וּבזאּת הֲלֹא נוֹדַע, כִּי אַדַם לַעֲמַל
יוּלָּד ללחום מַלְחֶמֶת מִצְוָה,
וְהַחובָה
עֲלֵיו להתיגע בעבודת השם, לא רק לשמור מה שטבעו מניח מעצמו, ומה שהוא קצת כבידות
להזניח,
כי בזה
האופן אין האדם עובד את השם רק הטבע עושה את שלה, ויוכל להקרא חלילה פורק עול,
כאשר לא יתן שום יגיעה לעבודת ה' ית"ש, רק לשמור מה שאין עליו עול
וזאת הוא
היסוד מעבודת האדם לבוראו ית"ש, לשמור ולעשות, גם מה שאין ליבו חפץ, וכו.
והענין בהמשך פרשת משפטים,המצוה הראשונה עבד עברינמכר נעבך בגלל שגנב ואין לו מה להחזיר עונש קשה אבל נסבל התורה מצווה לנהוג בו כבוד ״יש לאדון כרית אחת נותן לעבד, יש בבית לחמניה אחת, מגיע ראשון לעבד״ הוא ישן כנגדו. עד שאמר זל הקונה עבד כאילו קנה אדון לעצמו. מה קורה אחרי שש שנים ? ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני לא אצא חופשי … ורצע את אזנו ועבדו לעולם ולמה? אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ומדוע לא רוצעים אותו לפני שש שנים ברגע שגנב ? הלא גם לא תגנוב הוא שמע בהר סיני?מחדש הבן איש חי מה שעשה אז אולי מפני דוחקו עכשיו שיש לו הזדמנות לצאת לחירות ולהתחיל חיים חדשים והוא מסרב כי נוח לו חיי עבדות לברוא כמוהו. כאן התורה מענישה בחומרה ״עבדי הם ולא עבדים לעבדים״
זה היסוד של עם ישראל האומה נוסדה מתוך יציאה מעבדות מצרים להיות עם חופשי תחת מצוות התורה ולא חלילה חופשי מן המצוות (שזה נאמר על מת ״במתים חופשי״)
אגב יסוד זה התורה מלמדת אותנו את המנעד מדרגת בן חורין לדרגת עבד: ואם אמר יאמר. עד שיאמר וישנה (אחת בתחילת שש ואחת בסוף שש), וכן יש תנאי שיאהב את אשתו ובניו הכנעניים, ויהיה לו טוב עמו(עם האדון) (קידושין כב.).
נמצא שהמעלה הגבוהה במנעד זה של "בן חורין - עבד" היא עבד ה', וההפך היא מצב של עבד "
אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי : הנוחות והרצון להשאר תלותי, "עבדא בהיפקירא ניחא ליה" ולא להלחם בעד עצמאות וחירות.
